התארכות העצמות מתרחשת באזור לוחות הגדילה. העצמות אינן גדלות בצורה אקראית, אלא אך ורק באזור לוחות הגדילה המצויים בקצות העצמות. במשך תהליך הגדילה, הסחוס מתגבש והופך לעצם. תהליך זה נמשך עד שהעצם מגיעה לאורכה הסופי.

הפרעות בתהליך זה עלולות ליצור מחלות עצמות הגורמות לצליעה ולעיוות בעצמות. ההפרעות השכיחות הן במפרקי הכתפיים והמרפקים. מפרקי הברך, הקרסול והמותן עלולים להיפגע אף הם.

 

מחקרים על כלבים מגזעים גדולים שנערכו בארה"ב, גרמניה, אוסטרליה והולנד מצאו שמחלות אלה הן תוצאה של התפתחות בלתי תקינה של סחוסי המפרקים. מחלת העצמות אצל כלבים ידועה בשם אוסטאוכונדרוסיס (OC), או אוסטאוכונדרוסיס דיסקנס (OCD). אולם גם עומס יתר על המפרקים בשל משקל עודף עלול לגרום לבעיות, שהדיספלפסיה המותנית (HD -  היפדיספלסיה) היא השכיחה שבהן.

אוסטאוכונדרוסיס (OC)) והיפדיספלסיה (HD) הן מחלות שמתפתחות במהלך תקופת הגדילה. הן תורשתיות מטבען, ויכולות להיגרם גם כתוצאה מגורמים סביבתיים, כגון טראומה. HD מתאפיינת בהתאמה לקויה של מפרק המותן, בגלל מבנה העלי, או בגלל מבנה המכתש, או בגלל שניהם. אם לכלב אין HD כאשר עצמותיו מתבגרות, הוא לא יפתח מחלה זו גם בהמשך. אולם אם לכלב יש HD או OCD שאינן מאובחנות בגיל צעיר, אפשר לאבחן זאת מאוחר יותר על סמך בעיות מפרקים שמופיעות בהמשך חייו.

מספר מחקרים (לרבות מחקרים על השפעה גנטית) מצאו כי עודף משקל יחסי אצל גורים גדלים, כתוצאה מאכילת יתר (כלומר, הגור כבד מדי יחסית לגילו ולגודלו) גורם לעלייה משמעותית בהיפדיספלסיה קלינית. מבחינה אורתופדית, עדיף גור כחוש על פני גור שמן. משקל יתר עלול לגרום לעיוות במפרק המותן (ולמעשה, להגביר את הסיכון ל-HD).כאשר הגור מקבל מזון השומר על משקלו, אין לכך השפעה על גודלו של הגור (גובהו באיזור הכתפיים). הדבר אינו מאט את קצב גדילתו של הגור אלא רק מאט את עלייתו במשקל, ומוטב כך.

 

הסידן נחוץ להתפתחות רקמת עצמות בריאה. אולם מחקרים הוכיחו שצריכת סידן היא גורם הסיכון העיקרי לפיתוח OCD. צריכת סידן גבוהה מדי מגדילה את סיכוייו של הכלב לפתח בעיות קליניות. צריכת סידן מופרזת עלולה להתרחש כאשר מוסיפים תוספי סידן למזון שלם ומאוזן; כאשר הכלב אוכל מזון עשיר מדי בסידן; או כאשר בעל הכלב מוסיף יותר מדי סידן לתזונה שהוא מכין בעצמו. יש להימנע לחלוטין מהוספת סידן לתפריט שלם ומאוזן, משום שרמת הסידן במזונות אלה מבוקרת בקפידה.

 

התפתחות ההיפדיספלסיה המותנית אינה קשורה בצמיחת העצמות לאורך, אלא מושפעת בעיקר מתזונה. צריכת קלוריות מופרזת במהלך תקופת הגדילה מגדילה את הסיכון לפתח היפדיספלסיה מותנית. הסיבה לכך נעוצה בעלייה המהירה במשקל ובמבנה העצמות שאינו בוגר דיו כדי לשאת את משקל הגוף.

עם הלידה, מבנה השלד הוא סחוסי ברובו והוא הופך בהדרגה לעצמות. בהשוואה לעצמות, הסחוס הוא גמיש ועשוי לשנות את צורתו כאשר הוא נתון תחת עומס יתר. כאשר מוטל עומס יתר על  העצמות הרכות עדיין – לרבות מפרק המותן הרך – בשל משקלו העודף של הכלב (יחסית לגילו), קיים סיכון שמבנה מפרק המותן ישתנה ויאבד מגמישותו.

עם זאת, ההיפדיספלסיה המותנית היא מחלה תורשתית ואם הגנים אינם מצויים במוצאו של הכלב, עודף משקל יחסית לגיל לא יגרום למחלה. אולם אם מוצאו של הכלב נמצא בקבוצת הסיכון להיפדיספלסיה מותנית, הוכח כי משקל יתר אצל גורים עלול להגדיל באורח דרמטי את שכיחותה וחומרתה של המחלה.

עלייה מהירה מדי במשקל הגוף מגדילה גם את הסיכון ללקות ב -OCD ובמצב המכונה ED – דיספלסיה מרפקית. גדילה מאוזנת תוך שמירה על קצב העלייה במשקל היא הדרך הטובה ביותר להגיע לתוצאה הרצויה – כלב בריא ונורמלי. הקפדה על כמויות אוכל נכונות תבטיח שהכלב יגיע לגודל הנכון כבוגר ומצבו הגופני יהיה תקין.

 

מחקרים שבדקו את גדילתו של הכלב הדני (RC NAP , הולנד) מצאו שלרמת החלבונים בתפריט אין השפעה משמעותית כלשהי על התפתחות העצמות. צריכה גבוהה של חלבונים אינה מגדילה את הסיכוי ללקות ב-OCD או ב-HD, ואין כל השפעה על צמיחת העצמות לאורך.

 

לאור שכיחותן של בעיות בעצמות אצל גזעים גדולים, טוב לדעת שיש תזונה המותאמת במיוחד לצורכיהם של הגורים מהגזעים הגדולים, הגדלים במהירות. מוצרים אלה מביאים בחשבון את המחקר שמצא לאחרונה כי הסידן הוא גורם הסיכון העיקרי בתזונתם של הגזעים הגדולים, ושרצוי להפחית בצריכה הכוללת של הקלוריות כדי להשיג גדילה מבוקרת. יוקנובה פאפי ג'וניור לארג' בריד מותאם במיוחד לספק צריכת קלוריות נמוכה ויחס מתאים בין הסידן לבין הקלוריות, על מנת לתרום לגדילה בריאה. מזון זה הוא התזונה האופטימלית לכל גור מגזע גדול!